החלטה בתיק ע"מ 1270/09

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של יידוי אבנים, ונטען בו כי כשלושה חודשים לפני מעצרו, בחודש אוקטובר 2008, ב-3 הזדמנויות שונות באותו יום, יידה המשיב אבנים לעבר כוח צבאי כדי לפגוע בחיילים. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים. בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי המשיב הינו קטין שטרם מלאו לו 16, וכי הוא נחקר כשהוא סובל מחוסר שינה, ועד אחר אף טען שהמשיב הוכה בחקירתו. השופט הנכבד קמא הוסיף וציין כי אינו רואה מקום להבחין בין עניינו של המשיב ובין נאשם אחר מבוגר יותר שהואשם ביידוי אבנים לעבר גדר ההפרדה ולא נעצר. משתמע מהדברים כי לדעת בימ"ש קמא יש קושי מסוים בראיות, ואף עולה טענת אפליה פסולה. התביעה עוררת על ההחלטה וטוענת כי יש ראיות לכאורה ואף עילת מעצר, ולכן יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. כתב האישום נסמך על אמרתו של המשיב מיום 14/01/09, אשר בה הוא מודה בפה מלא כי יידה אבנים לעבר חיילי צה"ל כשלושה חודשים קודם לכן, בשלוש הזדמנויות שונות באותו יום. עד תביעה 2 מאשר בעדותו מיום 14/01/09 כי המשיב עמד בסמוך אליו בעת שהעד יידה אבנים, ולכאורה אפשר לראות בעדות זו חיזוק ראייתי להודאת המשיב, גם אם אניח שנדרש חיזוק כזה בשלב המעצר, כי העד מאשר למעשה את הפללתו ע"י המשיב, ועולה ממנה גם שהמשיב היה נוכח במקום בעת שיידו ממנו אבנים, במועד שעולה בקנה אחד עם המועד שנזכר בהודאה. בנסיבות אלה, כאשר יש גם הודאה מפורטת וגם חיזוק ראייתי, אין מנוס מהמסקנה כי יש ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב. 

אשר להערותיו של בימ"ש קמא, אמרתו הראשונה של המשיב נגבתה בשעה 08:10, והמשיב לא העלה כל תלונה שהיא על מצבו באותה עת אף שניתנה לו הזדמנות לכך. באמרתו השנייה שנגבתה כעבור כשעה, המשיב מוסיף פרטים נוספים על מעורבים אחרים, ורק כשנשאל מדוע לא הזכיר את הפרטים הללו באמרתו הראשונה, השיב כי לא ישן כל הלילה. בדיקת מסמכי המעצר מעלה כי פקודת המעצר נגד המשיב הוצאה בשעה 02:00, והוא הובא לחטמ"ר עציון בשעה 07:00. כנראה נעצר בשעה כלשהי שבין 02:00 ועד 06:00, וניתן להניח שעד לשעת מעצרו, עלה בידו לישון כמה שעות. בכל אופן המשיב כלל לא הלין על עייפות בעת שנחקר, וכאמור אין סתירה בין שתי האמרות הללו שנגבו בסמיכות רבה זו לזו.

גם אין בראיות תימוכין כלשהם לטענה שהעלה אחד הנחקרים בפרשה בעת שעומת עם הפללתו ע"י המשיב, כאילו הוכה המשיב בחקירתו, והמשיב עצמו אינו אומר דבר על כך, אף שהוא ידע לציין כי באמרה השנייה כי לא ישן מספיק. לכן לא מצאתי כי יש בנסיבות אלה כדי לכרסם מעוצמת הראיות, וגם אינני סבור שיש מקום להשוואה שעשה השופט הנכבד קמא בין המשיב שיידה אבנים ב-3 הזדמנויות לעבר חיילי צה"ל, ובין מעורב אחר שיידה אבנים לעבר גדר ההפרדה, ולכן כנראה לא  הוארך מעצרו.

קיצורם של דברים, שוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה, וכאשר מדובר באירוע הפרת סדר המוני כפי שעולה מאמרתו השנייה של המשיב, קמה אף עילה של מסוכנות, ולכן אני מקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק זה.

עם זאת, נוכח העובדה שמדובר בקטין שטרם מלאו לו 16, ראוי כי התיק ייקבע לדיון בהקדם האפשרי, בפני המותב שעוסק בשיפוט קטינים, ולכן יועבר עותק מההחלטה לנשיא בימ"ש קמא להמשך טיפולו הטוב בעניין זה.

ניתנה היום, 15 בפברואר 2009, כ"א בשבט התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: